חסידות על מלכים ב ה:י

מלאך. הוראת השם הזה בלשון הקודש על השליח הנשתלח לעשות שליחות המשלח כמו שנאמר (מלכים א י״ט:ב׳) ותשלח איזבל מלאך (מלכים ב א׳:ה׳) וישלח מלאכים וגו' מלאכי מלך שומרון וגו' וישובו המלאכים וגו' (שם ה') וישלח אליו אלישע מלאך. והנה כפי מה שאיתא (בר"ר פ' ויגש) על ידי הכל עושה הקב"ה שליחותו הי' ראוי שיקראו כולם מלאכים. אמנם לא יקרא השליח מלאך אלא בעת שליחותו ואחר הסתלקות השליחות שוב אינו קרוי מלאך, וכל הברואים הם לצורך האדם ולתשמישו של אדם נבראו כמו שנאמר (בראשית א׳:כ״ח) ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו וגו' ובברכות (ו' ב') כל העולם כולו לא נברא אלא לצות לזה ושם (נ"ח א') ברוך שברא כל אלה לשמשני. והאדם הלא הבחירה בידו ברצותו נוטה מענין שליחותו. ואמנם האדם השלם אשר יודע שכל תכליתו מה שנברא בעוה"ז לעשות רצון ד' ואל זה נשתלח הנה עליו יוכל ליפול שם התואר מלאך באמת בתמידות בהיות תמידות מגמת לבבו ופניו מועדות רק למלאכות ד' ועשיית שליחותו ורצונו ית'. כמו שיקרא אדם חייט או רופא וכיוצא על שם אומנתו אשר בה כל עסקיו כך יקרא זה בשם התואר מלאך. וכן מצינו (מלאכי ב׳:ז׳) שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא: